החלטה בתיק בש"א 6167/08

1.       האם מוסמך בית המשפט לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משיב בערעור על החלטת רשם, המתברר באותה ערכאה בה מכהן הרשם, וזאת חרף העדר הוראת חוק המסמיכה לעשות כן, בהבדל מערעור לערכאה גבוהה ? זו השאלה ביסוד הבקשה נשוא החלטתי.

2.       עיקר הסכסוך בין הצדדים הוא הפרת פטנטים והסכמים שנכרתו בין חלק מבעלי הדין. המבקשת, חברה פרטית הרשומה בישראל, המצויה בבעלות המבקש 1, היא בעלת הזכויות לניצול אמצאה של חניון מודולארי ממוחשב (להלן: " הפרקומט") ובעלת הזכויות לייצור, שיווק והפצת הפרקומט בעולם. המשיבה 1 (להלן: " המשיבה"), היא חברה המצויה בהליכי פירוק, מקום מושבה הוא בהולנד. בתקופה הרלבנטית הייתה המשיבה בעלת מפעל לייצור ציוד ומתקנים. המשיב 2, היה בתקופה הרלבנטית בעל שליטה במשיבה ושימש כמנהל או דירקטור בה. המשיבות 3-4 ו- 6, הינן תאגידים שנרשמו בהודו. המשיב  5 היה בתקופה הרלבנטית דירקטור או בעל מניות של המשיבות 3 ו -4.

3.       המבקשים טוענים כי המשיבה הפרה את התחייבויותיה כלפי המבקשת על פי הסכמים ביניהן שעה שהקימה בהודו מתקני פרקומט, העבירה ליתר המשיבים את הידע הגלום בפטנט הפרקומט ועוד. המשיבים כופרים בטענות המבקשים ומייחסים להם הפרות ועוד.

4.       כל אחד מהצדדים, הגיש תביעה כנגד משנהו; המשיבים הגישו תביעה בת.א. 1430/04 ואילו המבקשים הגישו תביעה בת.א.839/06. תביעת המבקשים היא למעשה גלגול של הליך קודם שהתנהל בבית משפט השלום והועבר לבית משפט זה. כב' השופטת ענת ברון החליטה ביום 27/11/07 שלא לאחד את הדיונים בשתי התובענות, מחמת השלב הדיוני בו מצויה כל אחת מהן, ולפיכך הורתה כי ת.א. 1430/04 ייקבע לשמיעת הוכחות לפניה ואילו ת.א. 1839/06 יוחזר לרשם להשלמת ההליכים המקדמיים. עסקינן בערעור על החלטת כב' הרשם זמיר שניתנה בת.א. 1839/06 (להלן: " התביעה").

5.       תחילת ההליך בבקשה שהגישו המבקשים להיתר המצאה מחוץ לתחום של כתב התביעה. ביום 18/7/06, נעתר בית המשפט (כב' הרשם ברוך), לבקשה והורה על היתר המצאה מחוץ לתחום במעמד צד אחד (בש"א 14976/06). בקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום או לחילופין למחיקת התביעה על הסף (בש"א 25707/06), נדחתה בהחלטתו המנומקת של כב' הרשם ברוך ביום 15/5/07.

6.       המשיבות לא השלימו עם ההחלטה, וימים ספורים לאחר הינתנה הגישו בקשה לעיון חוזר (בש"א 11072/07). הבקשה הובאה לפני כב' הרשם זמיר אשר בהחלטתו מיום 22/11/07 דחה את הבקשה תוך חיוב המשיבים בהוצאות בסך של 5,000 ש"ח (להלן: " ההחלטה לעיון חוזר"). בקליפת האגוז אציין כי כב' הרשם זמיר לא מצא מקום לסטות מההחלטה המקורית שכן לא חל כל שינוי נסיבות חריג המצדיק זאת מאז מתן ההחלטה המקורית ועד הגשת הבקשה לעיון חוזר שהוגשה תשעה ימים לאחר מכן, וגם לא שינוי נסיבות עד מועד הדיון שהתקיים מספר חודשים לאחר מכן.

7.       המשיבות הגישו ערעור על ההחלטה לעיון חוזר, ע"א 3833/07. במסגרת הערעור הגישו המבקשים בקשה לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להוצאות, היא הבקשה נשוא החלטתי.

8.       המבקשים טוענים כי המדובר בערעור סרק אשר מטרתו להתחמק מבירור ענייני של התביעה שהוגשה ע"י המבקשת. בנוסף, מפנים לכך שהרשם זמיר בהחלטה נשוא הערעור קבע שאין בבקשה ממש, ולקביעותיו לפיהן הפרקטיקה של הגשת בקשה לעיון חוזר בה נהגו המשיבים אינה ראויה לפי שמועלות טענות שמקומן בערעור. המבקשים טוענים כי אין לראות בכך שלא מחייבים מערער כדבר שבשגרה בהפקדת עירבון להבטחת הוצאות המשיב בערעור על החלטות רשם, משום הסדר שלילי. המבקשים סבורים כי בנסיבות מסוימות יש לחייב בהפקדת עירבון, באנלוגיה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 ( להלן: "התקנות"), כמו גם בהתבסס על סעיף 353א' לחוק החברות ( להלן: "החוק") והשיקולים העומדים בבסיס ההוראות האמורות.

בהקשר זה אף נטען ביתר שאת לצורך בהפקדת עירבון מאחר ומדובר בחברות ויחידים זרים אשר האפשרות לאכוף עליהם את חיוב ההוצאות, אם וככל שיושת כזה, תהיה מכבידה, לא כל שכן שעה שהכדאיות לנקוט בהליכי אכיפה מורכבים מוטלת בספק נוכח סכומי ההוצאות שנהוג לפסוק בערעור על החלטת רשם.

המבקשים אף מפנים להחלטה שניתנה במסגרת תביעת המשיבים, ת.א. 1430/04, לפיה מצא כב' הרשם זמיר הצדקה להגדיל את הערובה להבטחת הוצאות המבקשים, שעל המשיבה להפקיד מסך 25,000 ש"ח לסך של 100,000 ש"ח נוכח "הסתעפות ההליך" כלשונו (בש"א   3268/08).

בנוסף, נסמכים המבקשים גם על עדות מפרק המשיבה במסגרת דיוני ההוכחות בתביעת המשיבה, ת.א. 1430/04, ביום 2/3/08 לפיה קופת הפירוק מרוששת, למשיבה נושים רבים וכי קופת המפרק לא תשא בהוצאות שייפסקו.

בשולי הדברים מופנה בית המשפט לכך שגם ההוצאות שהושתו בהחלטה לעיון חוזר בסך של 5,000 ש"ח לא שולמו, וזאת כטעם נוסף להשתת עירבון על המשיבים.

9.       לטענת המשיבים, לא קיימת סמכות לחייבם בהפקדת עירבון לפי הוראות החוק אליהן הפנו המבקשים שאינן מטילות חיוב בעירבון שעה שהערעור מופנה לאותה ערכאה בה מכהן הרשם שעל הכרעתו מוגש הערעור.

עוד טוענים המשיבים שאין להשליך מתביעתם, ת.א 1430/04 במסגרתו חויבה המשיבה התובעת שם, בערובה להבטחת הוצאות הנתבעים קרי המבקשים לפני, שכן עסקינן בחיובים  שונים במהותם המתבססים על הוראות חוק שונות.

המשיבים מפנים להחלטת כב' הרשם זמיר מיום 22/1/08 בת.א. 1430/04 שדחתה את הבקשה להגדלת הערובה להוצאות בסך 250,000 ש"ח כפי שנתבקשה ע"י המבקשים (בש"א 24670/07) וטוענים כי ההליך בו היו צריכים לנקוט המשיבים על מנת להשיג על ההחלטה הוא ערעור ולא הגשת הבקשה הנוכחית שהיא  בבחינת בקשה חוזרת.

המשיבים מוסיפים וטוענים שעדות מפרק המשיבה אינה רלבנטית בנסיבות העניין מאחר והמבקש 2 הודה בעצמו, בתצהירו, כי לאחר פירוק המשיבה לא יהיה ערך ממשי לצווים נגדה (סעיף 16 לתצהיר).

דיון

10. אפתח בהוראות התקנות הרלוונטיות. תקנה 400 לתקנות קובעת:

"ערעור על החלטת רשם לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט, לרבות החלטה לגבי בקשה לבטל החלטה על פי צד אחד או בהעדר כתבי טענות של הצד השני, יהיה עשרים ימים מהיום שבו ניתנה ההחלטה, והוראות פרק זה, למעט סימן ד', יחולו על הערעור האמור בשינויים המחוייבים."

                              (ההדגשה אינה במקור - א.א.)